החלטה בתיק בש"פ 3369/04

1.        ביום 7.8.2003 הוארך מעצרו של המבקש עד תום ההליכים בת"פ 289/03, המתברר בבית המשפט המחוזי בחיפה. עם חלוף תשעה חודשים בהם שהה המבקש במעצר, פנתה המשיבה לבית משפט זה, על מנת שיאריך את מעצרו של המבקש ב-90 ימים נוספים, בהתאם לסמכותו על פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים). בקשה זו נדונה כבש"פ 3369/04, כאשר לבקשה היו שני משיבים - שלום איסקוב והמבקש. בקשה זו הוכתרה בכותרת כבקשה מוסכמת, וביום 7.4.2004 קיבלתי אותה והארכתי את מעצר המשיבים לבקשה ב-90 ימים נוספים, החל מיום 15.4.2004, או עד למתן פסק הדין בתיק העיקרי, הכל לפי המוקדם.

2.        ביום 3.5.2004 הגיש המבקש בעצמו בקשה לעיון חוזר בהחלטה בעניין הארכת המעצר בטענה כי הוא לא נתן את הסכמתו להארכת מעצרו, כאמור בבקשת המשיבה. בירור עם סניגורו העלה כי אכן לא התבקשה הסכמה של המשיב עובר למתן ההודעה לבית משפט זה בעניין ההסכמה. בנסיבות העניין הסכים ב"כ המדינה, עו"ד כהן, כי בקשת המדינה תיבחן מחדש (de novo) בהתעלם מן ההחלטה מיום 7.4.2004. כך נעשה, ובדיון ייצגה את אביעד עו"ד פוליטיס, מהסניגוריה הציבורית. אציין כי העורר הגיש (בעצמו) גם ערר על ההחלטה לעצרו עד לסיום ההליכים (בש"פ 4211/04). בערר זה טען נגד החלטת המעצר שניתנה לפני חודשים רבים. עורכת דין פוליטיס לא היתה מוכנה לדיון בערר, שעל קיומו למדה רק אמש. הערר ייקבע בנפרד. החלטתי זו ניתנת על יסוד ההנחה שיש ראיות לכאורה נגד אביעד, כפי שקבע בזמנו בית המשפט המחוזי בהחלטתו לעצור את העורר עד לסיום ההליכים.

3.        ומכאן לעובדות המקרה: ביום 15.7.2003 הוגש נגד שלום איסקוב ונגד המבקש כתב אישום ובו שלושה אישומים. באישום הראשון הואשמו השניים בביצוע בצוותא של עבירות סחיטה באיומים ונטילת נכסים לשם סחיטה. המבקש הואשם גם בעבירה של תקיפה כדי לבצע פשע; באישום השני מיוחסות לאיסקוב (לבדו) עבירות אלימות ובאישום השלישי הואשם המבקש בעבירות של הדחה בחקירה ושיבוש מהלכי משפט.

4.        ביום 7.8.2003 נעתר בית המשפט המחוזי (כב' השופט ר' שפירא) לבקשה לעצור את השניים עד תום ההליכים. בהחלטתו קבע השופט כי בכל האישומים יש ראיות לכאורה מבוססות. נקבע כי: "מדובר בשורה של עבירות חמורות הקשורות זו לזו המבססות עילת מעצר, הן בשים לב לחומרת העבירות, הן בשים לב למסוכנות הנשקפת מביצוען, הן בהתחשב בתשתית הפשע המאורגן, כפי שהיא נחשפת". בית המשפט שלל אפשרות לחלופת מעצר. שלילת החלופה נומקה בשל מסוכנותם של השניים, כפי שהתבטאה באלימות שבמעשים ובנסיונות שיבוש החקירה מצד המבקש. בעניינו של המבקש צוין גם עברו הפלילי "העשיר", הכולל גם יציאה לחו"ל בעת שהיה במעצר בית. על החלטה זו הגיש איסקוב ערר, אשר נדחה על ידי בית משפט זה בהחלטת כב' השופט מצא מיום 13.11.2003, בבש"פ 9626/03. השופט מצא הסתייג מהביטוי "פשע מאורגן". כאמור, המבקש הגיש ערר רק ביום 4.5.2004. ערר זה טרם התברר.

5.        ביום 24.8.2003 קבעה השופטת בר-זיו מועדים לשמיעת ההוכחות במהלך חודש נובמבר. ואולם, ביום 30.10.2003 החליטה השופטת לפסול עצמה מלישב בדין, מאחר והיא שומעת תיק אחר בעניינו של המבקש; התיק הועבר לשמיעה בפני השופט ר' סוקול; ביום 31.12.2003 החליט השופט סוקול כי הוא לא יוכל לישב בדין מכיוון שמתנהל בפניו תיק אחר של הנאשם הראשון - איסקוב; סגן נשיא בית המשפט - השופט פיזם - החליט, חרף האמור לעיל, להחזיר את התיק לשמיעה בפני השופט סוקול, בשל אילוצי בית המשפט והעובדה כי הנאשמים יושבים במעצר; ביום 6.1.2004 נדונה בקשת ב"כ של איסקוב, ולפיה התבקש השופט לפסול עצמו, על אף החלטת סגן נשיא בית המשפט; נקבע דיון משלים ליום 8.1.2004 בשל היעדרות המבקש, אשר לא הובא על ידי הליווי; ביום 26.1.2004 הודיע עו"ד מטעם הסנגוריה כי מכיוון שהמבקש הודיע בעבר כי הוא אינו מעוניין בייצוג מטעמם ומכיוון שאין חובת ייצוג בעבירות בהן הוא מואשם, אין הסנגוריה הציבורית מעוניינת לייצגו. המבקש הכחיש את האמור לעיל, ובית המשפט החליט להורות לסנגוריה למנות למבקש סנגור; אחר החלטה זו החליט השופט סוקול לפסול עצמו פעם נוספת, תוך קבלת טענותיו של איסקוב; ביום 5.2.2004 התקיימה ישיבת תזכורת בפני השופט י' כהן, ולבקשת ב"כ הנאשם 1 והמדינה, נקבעה תזכורת נוספת ליום 16.2.204. באותו מעמד לא התייצב סנגור ציבורי מטעם המבקש, מסיבה לא ברורה; ביום 16.2.2004 נקבעו שלושה מועדים לשמיעת הוכחות: 2.6.2004, 6.6.2004 ו-16.6.2004.

6.        בבקשת המדינה להארכת מעצרם של שני הנאשמים בפרשה עמדה המדינה על כך שאכן העובדה שמשפטם של השניים טרם החל איננה משביעת רצון. עם זאת, הסיבה לכך נעוצה בקושי למצוא שופט בבית המשפט המחוזי בחיפה, אשר לא דן בעניינו של אחד הנאשמים בעבר או בהווה, ובקושי נוסף - הקושי להסדיר את ייצוגו של המבקש. לטענת המדינה, ממעשיו של המבקש נשקפת סכנה לבטחון המתלוננים ולציבור. לבסוף, מצוין כי המבקש נמצא במעצר עד תום ההליכים בשני תיקים נוספים - ת"פ 292/03 ו-308/03. אחד התיקים, כך הוברר בדיון נמצא בשלב של סיכומים.

7.        עו"ד פוליטיס מתנגדת לבקשה. היא עומדת על כך שישנם 35 עדי תביעה וכ-20 עדי הגנה. המשפט עתיד להיות, להערכתה, ממושך ולא יסתיים תוך תקופת המעצר המבוקשת. היא מבקשת לשחרר את המשיב בחלופת מעצר.

8.        הגעתי לכלל מסקנה שיש להיעתר לבקשת המדינה. אכן, המשיב עצור משך תקופה של 10 חודשים ושמיעת העדויות עוד לא החלה. כך ארע בנסיבות יוצאות הדופן שתוארו, עקב "היכרות" של שופטים שונים עם אחד מהנאשמים. מצב דברים זה הינו בעייתי והוא מחייב את בית המשפט לשקול את השאלה האם התמשכות ההליך באופן הזה והעדר מועד נחזה לסיומו, מצדיקים את המשך החזקתו של אביעד במעצר. הגעתי לכלל מסקנה שלא ניתן לשחרר את אביעד ממעצרו, על אף התמשכות ההליך כאמור. מסוכנותו של אביעד עולה בבירור מהמעשים המיוחסים לו, מעברו הפלילי ומהפרת תנאי מעצר בעבר. במי שלכאורה שיבש מהלכי משפט - כאמור באישום השלישי - אין לתת אמון. העובדה שכל תקופת המעצר חופפת למעצרים אחרים מקלה על ההחלטה. הפגיעה בחירותו של המשיב הינה, בנסיבות אלה, קטנה יותר. לעומת זאת, אם המבקש יזוכה בתיקים האחרים ויסתבר שהיה עצור בהם לשווא, עשוי הדבר, וגם זאת לא בהכרח, להשליך גם על התיק נשוא הדיון שבפני, אם תתבקש בו הארכת מעצר נוספת. אם תתבקש הארכת מעצר נוספת, כפי שניתן לצפות, ישקול בית משפט זה את כל הנסיבות, לרבות גורלם של התיקים האחרים. אחד התיקים נמצא, כאמור, לקראת סיום.

9.        סוף דבר: אני נעתרת לבקשת המדינה ומאריכה את מעצרו של שמואל אביעד ב-90 יום שתחילתם ב-15.4.2004.

10.      את הדיון בבש"פ 4211/04 בנושא הערר על החלטת המעצר אני קובעת ליום 3.6.2004, בשעה 9:00.

           ניתנה היום,‏‏‏‏כ' אייר, תשס"ד (11.5.2004).

                                                                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח  עע התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: